כל דיג'יי מכיר את הרגע הזה: אתה פותח את rekordbox לפני אירוע ופתאום חצי מהשירים מסומנים כחסרים. הקבצים עדיין נמצאים איפשהו במחשב, אבל הספרייה כבר לא יודעת איפה.
זה בדרך כלל לא באג. זו פשוט התוצאה של ספריית מוזיקה שנבנתה במשך שנים בלי שיטה קבועה. קבצים עברו בין תיקיות, מחשבים הוחלפו, הורדות נשמרו בכמה מקומות ובשלב מסוים כבר אי אפשר לדעת איזה עותק הוא העדכני.
החדשות הטובות הן שלא צריך להתחיל מחדש. צריך לבנות סדר נכון.
למה ספריות DJ מתפרקות?
הבעיה הנפוצה ביותר היא הזזה של קבצים אחרי שהם כבר יובאו ל-rekordbox או Serato. מבחינת התוכנה, השיר לא נקרא רק בשם שלו — היא גם זוכרת איפה הוא נמצא. אם הזזת אותו מה-Downloads לתיקייה חדשה, הקישור עלול להישבר.
בעיה נוספת היא כפילויות. אותו שיר נמצא פעם אחת על המחשב, פעם נוספת בדרייב ופעם שלישית בדיסק חיצוני. לאחד מהם יש Cue Points, לשני תיקנת Grid ובשלישי בכלל נמצאת הגרסה באיכות הגבוהה יותר.
המטרה היא פשוטה: עותק מרכזי אחד לכל טראק ומיקום קבוע שלא משתנה.
סדר מתחיל במטא-דאטה, לא בתיקיות
שמות קבצים מסודרים זה נחמד, אבל מה שבאמת הופך ספרייה לשימושית הוא Metadata טובה.
Artist, Title, Genre, BPM, Key וגרסת הטראק צריכים להיות ברורים. אם יש לך Original, Extended, Intro Edit ו-Clean Version, כדאי שההבדל יהיה כתוב בצורה שאפשר לזהות בשנייה.
אל תנסה לפתור הכול באמצעות עשרים תיקיות. שיר אחד יכול להתאים גם למזרחית, גם לפתיחת רחבה וגם לאנרגיה גבוהה. תיקייה נותנת לו מקום אחד; תגיות מאפשרות לו להשתייך לכמה קבוצות במקביל.
זו הסיבה שספריית DJ טובה בנויה פחות סביב “איפה שמתי את השיר” ויותר סביב “איך אני רוצה למצוא אותו בזמן אמת”.
תבנה שיטת תגיות שאתה באמת תשתמש בה
לא צריך להפוך את הספרייה למסד נתונים של נאס"א. מספיק לבחור כמה פרמטרים שחוזרים אצלך בכל אירוע.
למשל, אפשר לסמן אנרגיה מ-1 עד 5, שלב בערב כמו קבלת פנים, פתיחה, שיא וסיום, וכמובן סגנון מוזיקלי. אם אתה עובד בחתונות, אפשר להוסיף גם דברים כמו “חובה לזוג”, “ישראלי”, “עדות” או “ריקוד ראשון”.
אחרי כמה שבועות כאלה, במקום לזכור איפה שמת שיר מסוים אתה פשוט מסנן: מזרחית, אנרגיה 4, שיא הערב — ומקבל בדיוק את מה שאתה צריך.
Cue Points ו-Beatgrid צריכים להיות עקביים
גם כאן, השיטה פחות חשובה מהעקביות.
אם Cue ראשון אצלך תמיד מסמן את הביט הראשון, Cue שני את תחילת הפזמון ו-Cue נוסף את נקודת היציאה, אחרי זמן קצר אתה כבר עובד כמעט אוטומטית.
אותו דבר לגבי Beatgrid. ניתוח אוטומטי עובד מצוין בהרבה טראקים, אבל לא כדאי לסמוך עליו בעיניים עצומות — במיוחד במוזיקה עם נגינה חיה, גרסאות ישנות או טראקים עם שינויי טמפו.
אם זה שיר שאתה יודע שתנגן, תעבור עליו פעם אחת בבית במקום לגלות שהגריד זז בזמן מעבר מול 300 איש.
גיבוי של המוזיקה בלבד הוא לא מספיק
הרבה דיג'ייז אומרים “הכול מגובה” ומתכוונים לזה שיש להם עותק של קבצי ה-MP3.
זה חשוב, אבל הספרייה שלך כוללת הרבה יותר מהמוזיקה עצמה. יש בה פלייליסטים, Cue Points, גרידים, היסטוריה, תגיות וכל העבודה שעשית במשך שנים.
לכן צריך לגבות גם את ספריית התוכנה בהתאם לאפשרויות הגיבוי של rekordbox או Serato, ולא רק לגרור את תיקיית המוזיקה לדיסק.
הגישה הכי בטוחה היא להחזיק את הספרייה הפעילה במקום אחד, עותק נוסף על כונן חיצוני ועוד גיבוי מחוץ למחשב, למשל בענן.
איך מסדרים ספרייה קיימת בלי להשתגע?
אל תנסה לסדר 5,000 שירים ביום אחד.
קודם כל גבה הכול. אחר כך רכז את המוזיקה במיקום קבוע והתחל לטפל רק בחומר שאתה באמת מנגן. בדוק כפילויות, תקן Metadata ותוסיף תגיות בהדרגה.
אם יש לך 3,000 שירים שלא נגעת בהם כבר שלוש שנים, אין שום סיבה לבזבז עכשיו שבוע על תיוג שלהם. התחל מ-200–300 הטראקים שנמצאים אצלך ברוטציה.
ספרייה מסודרת ב-80% שאתה מתחזק באופן קבוע שווה הרבה יותר מספרייה “מושלמת” שוויתרת עליה אחרי יומיים.
ואיפה teamix נכנסת לתמונה?
חלק גדול מהבלגן מתחיל עוד לפני rekordbox: מורידים שיר ממקום אחד, שומרים אותו במקום אחר ורק אחר כך מתחילים לסדר אותו.
ב-teamix המטרה היא לצמצם את השרשרת הזאת. המוזיקה שאתה מוריד מגיעה עם מידע מסודר ונשארת בתוך סביבת העבודה שלך, כך שיש פחות שלבים שבהם קבצים הולכים לאיבוד או נזרקים לתיקיית Downloads ונשכחים.
וכשגם תכנון הסט לאירוע מתחבר לאותה ספרייה, הרבה יותר קל לדעת לא רק מה אתה רוצה לנגן — אלא גם שהשיר באמת נמצא אצלך ומוכן לערב.
בסופו של דבר, ספריית DJ טובה לא צריכה להיות מתוחכמת. היא צריכה לגרום לזה שכשאתה חושב על שיר, אתה מוצא אותו תוך שניות.
